מהי "עיר ידידותית"?

"עיר ידידותית לילדים" הוא מיזם של ארגון האומות המאוחדות שהחל לפעול בשנת 1996 על בסיס החלטת האו"ם וקרא להפוך ערים למקומות שראוי לכל האוכלוסייה לחיות בהם. משמעות התכנית היא כי זכויות הילדים יובאו לידי ביטוי במדיניות, בחוקים ובתקנות, בתכניות ובתקציבים של הרשות המקומית, וכי הילדים יהיו גורמים פעילים בחיי העיר כך שקולותיהם ודעותיהם יובאו בחשבון וישפיעו על תהליכי קבלת ההחלטות ברשות. התכנית מציגה שינוי תפיסה בנוגע לילדים ולבני נוער ברשות: הצבתם בראש סדר העדיפויות והתייחסות לכלל הנושאים על סדר יומה של הרשות מנקודת המבט של טובת הילד.

‎‎הפרויקט מבוצע על ידי יוניסף והמכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב, בראשות השר לשעבר אופיר פז-פינס.  

יוניסף (unicef), זרוע האו"ם לקידום זכויות ילדים, ייסדה כבר ב-1996 תכנית לשיפור מצב ילדים ובני נוער החיים בערים, מתוך הכרה שחלק גדל והולך של האוכלוסייה מתגורר בערים (בישראל 90% מהילדים), ובכך שילדים הם קבוצה "מוחלשת" הזקוקה להגנה ולטיפוח. הנחת המוצא של האו"ם היא שמצב הילדים בעיר הוא אינדיקטור למצבה בכלל - אם מצב הילדים טוב, זה סימן לממשל תקין ולחברה בריאה.

מטרות

המיזם הוא אמצעי לשפר את מצבם של ילדים החיים בערים ולקדם את הרשויות המקומיות לקראת שמירה על זכויותיהם של ילדים:

• להשפיע על החלטות הנוגעות לחיים בעיר;
• לבטא את דעותיהם לגבי פני העיר שבה היו רוצים לחיות ואופייה;
• להשתתף באופן פעיל בחיי המשפחה, הקהילה והחברה;
• לקבל שירותים בסיסיים ובהם שירותי בריאות, רווחה ומחסה; 
• לקבל שירותי תברואה הולמים ומי שתייה נקיים וזורמים;
• להיות מוגנים מפני ניצול, אלימות והתעללות;
• ללכת לבד בבטחה ברחובות העיר;
• לפגוש חברים ולשחק;
• לחיות בעיר שבה שטחים ירוקים פתוחים, צמחייה ובעלי חיים;
• לחיות בסביבה לא מזוהמת; 
• להשתתף באירועים תרבותיים וחברתיים;
• להיות אזרחים שווי זכויות בעיר, בעלי גישה לכל השירותים, ללא קשר למוצאם האתני, הדתי, הכנסתם, מינם או מגבלות גופניות כלשהן.